Vayedaber

Simple Havroutah

Psa'him

Daf 71b

לִימֵּד עַל חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְיוֹם וָלַיְלָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ''בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר'' — הֲרֵי בֹּקֶר שֵׁנִי אָמוּר.

Traduction

this verse teaches that the Festival peace-offering of the fourteenth is eaten for two days and one night; that is, it may not remain overnight until the morning of the sixteenth. Or perhaps it is eaten for only a day and a night; that is, it may not remain overnight until the morning of the fifteenth. Since for that it would have sufficed to say that an offering sacrificed ''on the first day shall not remain overnight,'' when it says that an offering sacrificed ''on the first day shall not remain overnight until the morning'' (Deuteronomy 16:4), the extra phrase ''until the morning'' indicates that the verse speaks of the second morning.

Rachi non traduit

או אינו אלא ליום ולילה. דהאי בקר בוקרו של ט''ו קאמר:

כשהוא אומר ביום הראשון (לבקר). מכלל דנאכלת כל יום הראשון של יום טוב וקאמר לבקר דלא תלין עד בקר שני:

Tossefoth non traduit

לימד על חגיגת י''ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד. תימה לר''י דתניא בסוף פרק כל הפסולים (זבחים לו) ובשר זבח תודת שלמיו למדנו תודה שנאכלת ליום ולילה מנין לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח ת''ל שלמיו ופי' בקונ' התם שלמים הבאים מחמת פסח היינו חגיגת י''ד והשתא ההיא ברייתא כמאן דלתנא דשמעתין נאכלת לשני ימים ולבן תימא (לעיל פסחים ד' ע.) נמי דנאכלת ליום ולילה נפקא ליה מדהוקש לפסח והתם נפקא ליה מדכתיב זבח תודת שלמיו על כן נראה לר''י דשלמים הבאים מחמת פסח דקתני התם היינו מותר הפסח שקרב שלמים והשתא אתי שפיר דלקמן פרק האשה (פסחים ד' פט.) אמרינן דמותר הפסח נאכל ליום ולילה ומנא לן אי לא מקרא דהתם ובת''כ בפרשת צו את אהרן משמע בהדיא כפי' ר''י דדריש התם האי קרא דבשר זבח תודת שלמיו לשלמים הבאים מחמת פסח ובתר הכי מייתי ההיא דשמעתין ודריש מלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב וגו' בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר שתאכל לשני ימים ולילה אחד אלמא משמע דההיא דלעיל איירי במותר הפסח שקרב שלמים:

אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֹּקֶר רִאשׁוֹן, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים חֲגִיגָה הַנֶּאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וָלַיְלָה אֶחָד — חוּץ מִזּוֹ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בּוֹ: ''אִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה'' — לִימֵּד עַל חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וָלַיְלָה אֶחָד.

Traduction

There is still room to say: Or perhaps it is eaten only until the first morning, and how do I establish what the Torah says, that a Festival peace-offering may be eaten for two days and one night? This applies to Festival peace-offerings other than this one. The baraita explains: When it says with regard to a peace-offering: ''But if the sacrifice of his offering is a vow or a free-will offering, it shall be eaten on the same day that he sacrifices his offering; and on the morrow also, the remainder of it shall be eaten'' (Leviticus 7:16), it teaches that any peace-offering, whether a vow or a free-will offering, or an obligation, including the Festival peace-offering of the fourteenth, is eaten for two days and one night.

Rachi non traduit

או אינו אלא בקר ראשון. לקמיה פריך היכי תיסק אדעתין למימר תו הא אמרת ביום הראשון חד ולבקר תרי:

ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים. דנפקא לן מקרא אחרינא דיש חגיגה נאכלת לשני ימים ולקמן מפרש היכא אשכחן ובאיזו חגיגה אני מקיימה בשאר חגיגות חוץ מזו:

לימד על חגיגת י''ד כו'. ולקמן מפרש במאי מישתמע ליה והשתא מפרש לה למתניתא והדר אסיק אתקפתי' דתנא לבשר לא בעי ראשית:

אָמַר מָר: אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֹּקֶר רִאשׁוֹן. הָא אָמַרְתָּ: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ''בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן (לַבֹּקֶר)'' — הֲרֵי בֹּקֶר שֵׁנִי אָמוּר? הָכִי קָאָמַר: אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁתֵּי חֲגִיגוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר וְאַחַת חֲגִיגַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְזוֹ לְבוֹקְרָהּ וְזוֹ לְבוֹקְרָהּ.

Traduction

The Master said above in the baraita: Or perhaps it is only the first morning. The Gemara asks: But you already said that when it says that any offering sacrificed ''on the first day shall not remain overnight until the morning,'' the extra phrase ''until the morning'' indicates that the verse speaks of the second morning. What need is there then to prove this a second time? The Gemara explains that this is what the baraita is saying: Or perhaps it is only that the verse is speaking about two different Festival peace-offerings, one being the Festival peace-offering of the fourteenth and one the Festival peace-offering of the fifteenth, and the halakha is that this, the Festival peace-offering of the fourteenth, may be eaten for only a day and a night until its morning, the morning of the fifteenth, and this, the Festival peace-offering of the fifteenth, may be eaten for only a day and a night until its morning, the sixteenth of Nisan.

Rachi non traduit

כשהוא אומר אם נדר. באכילת שלמים שני ימים אם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת וגו' הרי שני ימים ולילה שבינתיים והוה ליה למיכתב נדר ונדבה אם נדר למה לי ריבה אף שלמי חובה לאכילת שני ימים:

הכי קאמר או אינו. אלא ליום ולילה והאי דכתב ביום הראשון לבוקר מילתא אחריתי היא ובשתי חגיגות דיבר הכתוב חגיגת ארבעה עשר וחמשה עשר זו לבוקרה וזו לבוקרה והכי משמע קרא לא ילין מבשר חגיגת י''ד אשר תזבח בערב וסתם לינה לבוקרה משמע ומאותה שתזבח ביום הראשון דהיינו חגיגת חמשה עשר לא ילין לבוקר של ששה עשר:

הֲדַר אָמַר: אֶלָּא דְּקַיְימָא לַן חֲגִיגָה הַנֶּאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וָלַיְלָה אֶחָד. אִם כֵּן: ''אִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה'' בְּמַאי? אִי חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר, הָא כְּתִיב בַּהּ יוֹם וָלַיְלָה! אִי חֲגִיגַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר, הָא כְּתִיב בַּהּ יוֹם וָלַיְלָה!

Traduction

It then says: But with regard to that which we maintain, that a Festival peace-offering may be eaten for two days and one night, if so, the verse that addresses a peace-offering and says: ''But if the sacrifice of his offering is a vow or a free-will offering,'' with regard to what case is it discussing? If it is talking about the Festival peace-offering of the fourteenth, surely it is written about it, according to this interpretation, that it is eaten for only a day and a night. And if it is talking about the Festival peace-offering of the fifteenth, surely it is written about it that it too is eaten for only a day and a night.

Rachi non traduit

הדר אמר. תנא ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים חוץ מזו כלומר באיזו חגיגה חוץ מזו אני מקיים את אשר אני מוצא שנאכלת לשני ימים הרי השווית את כולן והיכן אני מוצא כשהוא אומר אם נדר הרי מצאתי שיש חגיגה נאכלת לשני ימים ואיזו היא על כרחיך לימד על חגיגת י''ד כו' והאיך לימד דעל כרחיך אי נמי אם נדר בחגיגת ט''ו משוית ליה דקילא דאינה באה עם הפסח שמעת בה מיהא דנאכלת לשני ימים וביום הראשון לבקר על כרחיך לאו אחגיגת ט''ו קאי אלא אאשר תזבח בערב ולימד שתאכלנה כל יום הראשון עד בקר שני:

אֶלָּא, הַאי לַחֲגִיגַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְהַאיְךְ כּוּלֵּיהּ קְרָא לַחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר, לִימֵּד עַל חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וָלַיְלָה אֶחָד.

Traduction

Rather, this verse that discusses a vow or free-will offering clearly must be discussing the Festival peace-offering of the fifteenth, and the entire other verse: ''Nor shall…remain overnight until the morning,'' is referring to the Festival peace-offering of the fourteenth and thus has taught that the Festival peace-offering of the fourteenth is eaten for two days and one night.

Rachi non traduit

האי לחגיגת חמשה עשר. אם נדר:

והאיך כולי'. וביום הראשון כדפרישי':

Tossefoth non traduit

והאיך כוליה קרא לחגיגת י''ד. תימה לרשב''א כיון דכולי' קרא בחגיגת י''ד איירי ומאי בקר בקר שני א''כ תאכל לשני ימים ושני לילות דקרא משמע שאינה נפסלת עד בקר שני אבל ליל בקר שני נאכלת:

טַעְמָא דִּכְתִיב ''בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר'', דְּמַאי ''בֹּקֶר'' — בֹּקֶר שֵׁנִי. הָא כָּל הֵיכָא דִּכְתִיב בֹּקֶר סְתָמָא — בֹּקֶר רִאשׁוֹן, וְאַף עַל גַּב דְּלָא כְּתַב בֵּיהּ ''רֵאשִׁית''.

Traduction

The Gemara returns to what it wanted to prove with regard to the term ''first'': The reason is that it is written that an offering sacrificed ''on the first day shall not remain overnight until the morning,'' for what is the implication of the word morning? The second morning. We can infer from here that wherever the term morning is written unmodified and without further specification, it is referring to the first morning after the offering was sacrificed, even though the word ''first'' is not written in relation to ''morning.'' Thus, Rav Kahana’s derivation from the word ''first'' was unnecessary.

Rachi non traduit

וטעמא דכתיב כו'. השתא מפרש אתקפתיה דאילו תנא לבשר לא בעי ראשית אי לא כתיב ביום הראשון לבקר דמשמע תרי הוה אמינא בקר בקר ראשון ואע''ג דבבשר קאי דקיל וכל שכן בקר דכתיב גבי חלב חגי דלא בעי ראשית והאי דסמכינהו קרא מילתא אחריתי דרוש בה:

Tossefoth non traduit

כל היכא דכתב בקר סתמא בקר ראשון. תימה לר''י דבסוף ערבי פסחים (לקמן פסחים קכ:) דריש בקר בקר שני אף על גב דכתיב סתמא:

מַתְנִי' הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בְּשַׁבָּת — חַיָּיב עָלָיו חַטָּאת.

Traduction

MISHNA: A Paschal lamb that one slaughtered for a different purpose on Shabbat, not knowing that it is prohibited for him to do so, is disqualified, and he is liable to bring a sin-offering for it because he unwittingly performed a prohibited labor on Shabbat.

Rachi non traduit

מתני' הפסח ששחטו בשבת שלא לשמו. וכסבור כשם שמותר לשמו כך מותר שלא לשמו:

וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם פֶּסַח, אִם אֵינָן רְאוּיִין — חַיָּיב, וְאִם רְאוּיִין הֵן — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

Traduction

As for all other offerings, such as a peace-offering, that one unwittingly slaughtered on Shabbat for the purpose of a Paschal offering, if they were not fit for the Paschal offering, e.g., if they were female or cattle or more than a year old and clearly ineligible for the Paschal offering, he is liable to bring a sin-offering. Because he did not fulfill the mitzva to bring a Paschal offering, his act of slaughter was therefore unnecessary. And if they were fit, Rabbi Eliezer nevertheless deems him liable to bring a sin-offering for his unwitting transgression. But Rabbi Yehoshua exempts him, because he maintains that if someone intended to perform a mitzva, and despite his error he in fact performed a mitzva, he is not liable to bring a sin-offering. And in this case he performed a mitzva, because offerings that are sacrificed for a different purpose are still fit.

Rachi non traduit

חייב חטאת. שחילל שבת בשוגג:

אם אינן ראויין. לפסח כגון עגל או איל בן שתי שנים או נקבה חייב עליו חטאת אם נעלמה ממנו שבת או כסבור שמותר לשחוט אחרים לשם פסח בשבת דהאי לאו טועה בדבר מצוה הוא דהכל יודעין שאין זה כשר לפסח:

ואם ראויין הן. כגון שהוא שה בן שנה של שלמים ששחטו לשם פסח דמתוך שטרוד ובהול לשחוט פסחו טעה בזה ולא נזכר שהקדישו לדבר אחר:

ר' אליעזר מחייב חטאת. אע''פ שטעה בדבר מצוה:

ור' יהושע פוטר. דקסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהו פטור מחיוב חטאת שבה וזה עשה מצוה שהקריב קרבן וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין ואף הנשחטין לשם הפסח ר' יהושע מכשיר להו בפרק תמיד נשחט (פסחים ד' סב:):

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה אִם הַפֶּסַח שֶׁהוּא מוּתָּר לִשְׁמוֹ, כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמוֹ — חַיָּיב, זְבָחִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִשְׁמָן, כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָן — אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לָא, אִם אָמַרְתָּ בַּפֶּסַח שֶׁשִּׁינָּהוּ בְּדָבָר אָסוּר, תֹּאמַר בִּזְבָחִים שֶׁשִּׁינָּן בְּדָבָר הַמּוּתָּר.

Traduction

Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: If, with regard to the Paschal lamb, which is permitted to be slaughtered on Shabbat for its own purpose, when one changed its purpose he is nevertheless liable, then, with regard to other offerings that are forbidden to be slaughtered on Shabbat even for their own purpose, when one changed their purpose, is it not right that he should be liable? Rabbi Yehoshua said to him: No, this reasoning is faulty. If you say that one is liable to bring a sin-offering if he slaughtered a Paschal lamb for a different purpose, it is because he changed its purpose for something forbidden, as the offering he intended it to be may not be slaughtered on Shabbat. But can you necessarily say the same thing about other offerings that he slaughtered for the purpose of a Paschal offering and thus changed their purpose for something that is permitted to be sacrificed on Shabbat?

Rachi non traduit

מה אם פסח שמותר. לשוחטו בשבת לשמו שינה את שמו מודית לי דחייב חטאת כדקתני לעיל:

ששינה בדבר האסור. ששחטו לשם קרבנות אחרים שאסורין לשוחטן בשבת:

ששינן בדבר המותר. ששחטן לשם פסח שמותר לשוחטו בשבת:

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֵימוּרֵי צִיבּוּר יוֹכִיחוּ, שֶׁהֵן מוּתָּרִין לִשְׁמָן, וְהַשּׁוֹחֵט לִשְׁמָן חַיָּיב. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּאֵימוּרֵי צִיבּוּר שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קִצְבָה, תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה.

Traduction

Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: Let the communal offerings, such as the daily offering and the additional-offerings of Shabbat and the Festivals, prove the matter, for they are permitted to be slaughtered on Shabbat for their own purpose, and nevertheless, one who unnecessarily slaughters a different offering for their purpose is liable. This indicates that even when a particular offering may be slaughtered, one is nevertheless liable if he slaughtered a different offering for the purpose of the permitted offering. Rabbi Yehoshua said to him: No, if you say this halakha with regard to communal offerings, it is because they have a limit, as there is a specific number of communal offerings that must be offered on any particular day and there is no reason one would mistakenly sacrifice extra offerings for this purpose. But can you necessarily say the same thing about the Paschal lamb, which does not have a limit, making it more likely for someone to make a mistake?

Rachi non traduit

אימורי ציבור. קרבנות האמורין בציבור בשבת כגון תמידין ומוספין יוכיחו שמותרין לשוחטן לשמן והשוחט שאר זבחים לשמן בשבת חייב:

שיש להן קצבה. שאינו רואה אחרים הרבה עסוקין בשחיטתן וכיון שנשחט התמיד יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד הלכך אין זה טועה אלא שוגג דלא היה לו לטעות בדבר:

תאמר בפסח שאין לו קצבה. שהכל צריכין לכך והרי הוא רואה את אחרים הרבה עוסקין בכך וטרוד להתעסק במצוה ואפילו שחט הוא פסחו כבר ומצא זבח זה עומד בעזרה וכסבור שהוא פסח ושחטו לשם מי שהוא וטעה על כך הלכך טועה בדבר מצוה הוא:

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵימוּרֵי צִיבּוּר — פָּטוּר.

Traduction

Rabbi Meir says: According to Rabbi Yehoshua, even one who unwittingly slaughters other offerings for the purpose of communal offerings beyond their daily limit is exempt for the same reason, i.e., that he intended to fulfill a mitzva that is permitted on Shabbat.

Rachi non traduit

ר' מאיר אומר. השוחט אחרים כל שבתות שנה לשם אימורי ציבור פטור:

שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָו, לַעֲרֵלִין וְלִטְמֵאִין — חַיָּיב. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, לִמְנוּיָו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָו, לְמוּלִין וְלַעֲרֵלִים, לִטְמֵאִין וְלִטְהוֹרִין — פָּטוּר.

Traduction

The mishna continues with another halakha with regard to the Paschal lamb: If one slaughtered a Paschal lamb on Shabbat and mistakenly intended it for those who cannot eat it, such as sick or elderly people who are unable to eat the meat, or for those who did not register for it, or for the sake of the uncircumcised or for those ritually impure, the offering is disqualified and he is liable to bring a sin-offering for his unnecessary act of slaughter. If, however, he slaughtered it for those who can eat it and for those who cannot eat it, or for those who registered for it and for those who did not register for it, or for the circumcised and for those who are uncircumcised, or for those who are ritually impure and those who are ritually pure, he is exempt. Since a Paschal lamb slaughtered with dual intentions of these types is valid, the act of slaughter was justified.

Rachi non traduit

שחטו בשבת שלא לאוכליו. דפסח פסול הוא ונעלמה ממנו שבת או כסבור שכשר:

שלא לאוכליו. לחולה ולזקן חייב חטאת דלא ניתנה לידחות שבת אצל שחיטה זו:

לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' פטור. דהא פסח כשר הוא כדתנן בתמיד נשחט (ד' סא.) דמקצת אוכלין לא פסלי:

שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא בַּעַל מוּם — חַיָּיב. שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא טְרֵיפָה בַּסֵּתֶר — פָּטוּר.

Traduction

If he slaughtered it and it was found to have a blemish, the offering is disqualified, and he is liable to bring a sin-offering for having unwittingly performed a prohibited labor on Shabbat, as he should have examined the animal before it was slaughtered. If he slaughtered it and it was found to have a hidden condition that would cause it to die within twelve months [tereifa] and that could not have been discovered before the slaughter even if it were examined properly, the offering is disqualified, but he is exempt from bringing a sin-offering. This is not a case of shogeg, unwitting violation of Shabbat, but rather of ones, an unavoidable accident.

Rachi non traduit

שחטו ונמצא בעל מום חייב. דשוגג הוא ולא אנוס דהוה ליה לבקוריה:

שְׁחָטוֹ וְנוֹדַע שֶׁמָּשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יָדָם, אוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת.

Traduction

If he slaughtered it and afterward it became known that the owners had withdrawn from it and registered for a different Paschal lamb, in which case this one was slaughtered unnecessarily, as no one was registered for it, or it became known that they had died or became ritually impure, in all these cases he is exempt from bringing a sin-offering, because he slaughtered with permission. At the time of the slaughter, he did not know and had no reason to suspect that the offering would be disqualified.

Rachi non traduit

שמשכו הבעלים את ידם. ממנו קודם שחיטה ונמנו על אחר:

או שמתו או שנטמאו דעכשיו לא ניתנה לידחות שבת אצלו:

פטור. שאנוס הוא דלא היה יודע שכן ולא היה לו לבדוק על כך:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source